פסק-דין בתיק ע"פ 1706/10

השופט א' רובינשטיין:

א.        ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ביתן) בפ' 8203/08 מיום 26.1.10, שבגדרו הורשעו המערערים בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על המערער 1 (טגאפו) נגזרו 4 שנות מאסר בפועל, ועל המערער 2 (אבויה) נגזרו 4.5 שנות מאסר בפועל. ביחס לכל אחד מן השניים הופעל תנאי בן 8 חודשים שהוטל בת"פ 40334/07; כן הוטלו על כל אחד מהם 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים ופיצוי הנפגע בסך 10,000 ש"ח. הפרשה עניינה סכסוך אלים במועדון.

רקע

ב.        כנטען בכתב האישום, ביום 18.8.08 סמוך לאחר חצות היו המערערים במועדון סנוקר בשדרות לכיש בקרית גת. לפני כן פגשו בנפגע והציעו לו לבוא עימם למועדון. הוא הגיע למועדון וביקש להיכנס כשבידו בקבוק בירה. בעל המקום סירב לאפשר לנפגע להיכנס, אולם המערער 2 שיכנע אותו לאפשר את כניסתו למועדון. כנטען, במהלך הערב פרץ ויכוח בין המערערים לנפגע. המערערים תקפו את הנפגע, הפילוהו לרצפה והמשיכו להכותו כשהם בועטים בראשו ובגופו מספר פעמים רב. כן הטיחו בראשו פח מתכת. הנפגע איבד את הכרתו, הוא החל לפרכס וראשו זב דם.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

הכרעת הדין

ג.        המערערים הורשעו, כאמור, בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, בהתאם לסעיף 329 (א)(1) לחוק העונשין. במועדון פעלה מצלמה, והאירוע תועד. בית המשפט קמא ציין, כי צפה בסרט פעמים רבות, ומהסרט עולה שהמערערים תקפו בצוותא חדא את הנפגע באופן אלים ביותר, ופעלו כאחד לתקיפתו. נקבע, כי תקיפתו האכזרית של הנפגע בעודו שרוע על הרצפה באגרופים, בבעיטות ובגליל מתכת, הימשכותה ותנאי הזירה מובילים למסקנה, כי המערערים התכוונו לגרום לנפגע חבלה חמורה. הודגש, כי העובדה שהמערער 1 נראה בסרט בשלב מסוים כשהוא מרחיק את המערער 2 מהמקום, אינה סותרת את המסקנה כי התכוון לגרום לנפגע חבלה חמורה, נכות או מום, והאמור נתמך בדבריו במשטרה.

ד.        בעדותו בבית המשפט טען המערער 1 כי בעט בנפגע פעם אחת בלבד, מתוך הגנה עצמית. לטענתו, ראה את הנפגע מרים בקבוק בירה וזורק אותו לכיוון המערער 2; הבקבוק פגע בקיר והתנפץ. הנפגע שלח את ידו לעבר בקבוקים נוספים. אז הגיע המערער 1, דחף את הנפגע, והוא נפל ארצה. על הרצפה היו מפוזרים בקבוקי בירה, הנפגע בא ליטול בקבוק בירה נוסף, וכדי למנוע ממנו זאת בעט בו המערער 1 לכיוון היד. בית המשפט ביכר את גירסת המערער 1 במשטרה על פני גירסתו בבית המשפט והדגיש, כי זו אינה מזכירה ניסיון של הנפגע לאחוז בבקבוק מאלה שהיו פזורים שם, אלא מתארת רצף פעולות אלימות אשר אינן קשורות ברצון לנטרל את הנפגע. כך גם צפייה בסרט מלמדת שהתיאור אשר מסר המערער 1 במשטרה הוא הנכון, שכן על רצפת המועדון אין נראים בקבוקים ריקים, ואין נראה כי המערערים הותקפו על ידי הנפגע או היו בסכנה כלשהי לתקיפה מצידו. גירסת המערער 1 כי בעט בנפגע בעיטה אחת בלבד מתוך הגנה עצמית נדחתה מחמישה טעמים: ראשית, היא סותרת כאמור את גירסתו במשטרה באשר לפרטי תקיפת הנפגע על-ידיו ולרקע לה. שנית, ניתן לראות בסרט כי המערער 1 תקף את הנפגע יחד עם המערער 2, בעוד שהנפגע אינו תוקף ואינו מסכן איש מהם. שלישית, בעיטת רקיעה שבעט המערער 1 בנפגע אינה מתאימה לטענתו כי ביקש להרחיק בקבוק מידי הנפגע. רביעית, תקיפת הנפגע על-ידי המערער 1 את לא הסתכמה בבעיטה אחת. ולבסוף, המערער 1 יכול היה לצאת מהמועדון, אך הוא לא עשה זאת.

ה.        לגירסת המערער 2 ביקש הנפגע להיכנס למועדון, אך בעל המועדון לא איפשר לו זאת, אלא לאחר התערבותו של מערער זה. לגירסתו, הנפגע והוא קנו מן הבר, כל אחד לעצמו, בקבוקי בירה. הנפגע התבטא בצורה לא יפה כלפי המערער 2, וטען כי הוא קנה לו את בקבוקי הבירה; המערער 2 ביקש את הנפגע לעזוב את המקום. הנפגע סירב, הרים בקבוק בירה וזרק אותו לעבר המערער 2. הבקבוק לא פגע בו, והנפגע ניסה להושיט יד לעבר בקבוק נוסף. אז התקרב המערער 1 ודחף את הנפגע ארצה. החלה קטטה, והמערער 2 בעט בנפגע כשהוא שרוע על הרצפה. נקבע בהכרעת קמא, כי גם אם השתלשלות העניינים היתה כגירסת המערער 2, אין בכך כדי לשמש לו הגנה, שכן גם לגירסתו תקף את הנפגע כאשר זה היה שרוע על הרצפה ולא סיכן אותו בשום צורה ואופן. מטעם זה גם לא נדרש בית המשפט לאמינותו של עד ההגנה לעניין זה, מר זינה. אשר לטענת המערערים כי בזמן המעשה היו בהשפעת אלכוהול ולא שלטו במעשיהם נקבע, כי לא הוכח שהמערערים היו חסרי יכולת להבין את הפסול במעשיהם, או שלא היו מודעים לפרט מפרטי העבירה.

גזר הדין

ו.        בגזר הדין צוין, כי האלימות שהפעילו המערערים חמורה וקשה, וכי מעשי אלימות מסוג זה "מחייבים תגובה עונשית חריפה, שתבטא את סלידת החברה מהם ותהוה אזהרה והרתעה". הוסף, כי לשניים עבר פלילי מכביד, ואך 7 חודשים קודם למעשה נשוא הערעור תקפו אדם שיצא ממועדון בתל אביב וגנבו את חפציו. בית המשפט קמא לא מצא, נוכח חומרת המעשים, לאמץ את המלצות שירות המבחן בעניינו של המערער 2 לדחות את הדיון כדי לבחון את שילובו במסגרת טיפולית. בית המשפט נתן דעתו לשירותו הצבאי של המערער 1 ביחידה קרבית ולגילו מזה ולעמדת שירות המבחן ולחלקו בתקיפה מזה. במכלול השיקולים סבר בית המשפט כי יש להטיל על המערער 1 עונש קל במעט מאשר על המערער 2. הושתו איפוא העונשים כאמור.

טענות המערער 1

ז.        לטענת המערער 1, פסק דינו של בית המשפט קמא מיוסד על הסרט שבו ניתן לראות רק את אירוע התקיפה, ולא את האירוע שקדם לה. לטענתו, באירוע המקדים יש להצביע על כך שהמערער 1 לא התכוון לחבול בנפגע אלא ביקש להגן על חברו, המערער 2, ועל עצמו, שכן הנפגע ביקש לתקוף את המערער 2 ואף השליך לעברו בקבוק בירה. טענה זו נתמכת - כנאמר - על ידי עד ראיה, מר זינה. הוסף, כי שגה בית המשפט כאשר לא מצא צורך להתייחס לעדותו של מר זינה, שאילו היה ניתן בו אמון היה מקום לזכות את המערער 1. נטען, כי זהו המקרה החריג שבו נדרש בית המשפט להתערב בממצאיה של הערכאה הדיונית, שכן בית המשפט קמא ביסס הכרעתו על הסרט והסיק מסקנות עובדתיות ומשפטיות מוטעות. עוד נטען למחדלים חקירתיים: לטענת המערער 1 היה על המשיבה לחקור את הנוכחים האחרים במועדון, וכן את הנפגע שתחילה לא נחקר נוכח מצבו, ולהוסיפו כעד תביעה. הוסף, כי נמנעה מן המערער 1 הזכות להתייעץ עם עורך דין. לבסוף נטען, כי בית המשפט התעלם מראיות המלמדות שלא התקיימה במערער 1 כוונה לגרום לחבלה חמורה: כך למשל, הנפגע ידוע "כעושה צרות", ועל כן הבעלים של המועדון סירב להכניסו.

ח.        לעניין גזר הדין נטען, כי אין הלימה בין חלקו של המערער 1 בתקיפה לבין העונש שהוטל עליו; וכן כי יש ליתן משקל לעובדה כי משפחתו עלתה ארצה מאתיופיה, כי מדובר במשפחה נורמטיבית, כי הוא עצמו השלים את לימודיו בבית הספר התיכון והתגייס לשירות קרבי. הודגש, כי עברו הפלילי אינו מכביד, וכי מאסר לתקופה ארוכה עלול לפגוע בסיכוייו לחזור לשגרת חיים תקינה ונורמלית.

טענות המערער 2

ט.        לטענת המערער 2, הסרט אינו מתעד את האירוע מראשיתו, ואינו כולל את העימות בינו לבין הנפגע. לטענתו, היעדר התיעוד כיצד תוקף הנפגע מערער זה נובע מכך שהמצלמה אינה מכסה את כל שטח המועדון, ומכך שבעל המועדון מסר גירסה מצונזרת של הסרט. נטען, כי היה מקום להורות על השלמת חקירה לאחר שהחלים הנפגע מפציעותיו, וכן היה מקום כי ייחקרו הנוכחים הנוספים במועדון. נאמר, כי המערער 2 היה נתון תחת השפעת אלכוהול, וספק אם שלט במעשיו. יתרה מכך, העובדה שבזכותו נכנס הנפגע למועדון מלמדת - כך נטען - שלא היה בכוונתו לפגוע בו. לעניין גזר הדין נטען, כי היה מקום לפעול לפי המלצות שירות המבחן. הודגש, כי המערער 2 השתלב בלימודים, ופנה בבקשה לאפשר לו להשתלב בתכנית גמילה מאלכוהול, וכן השתלב בקורס לשליטה בכעסים.

הדיון בפנינו

י.        בדיון בפנינו חזרו המערערים על עיקר טענותיהם בכתב. בא כוח המערער 1 טען, כי יש לתת משקל לאירוע שקדם לקטטה ובהתאם לכך להבחין בין המערער 1 למערער 2.  הוסף, כי אילו נתאפשר למערער 1 להתייעץ עם עורך דין, הלה היה מייעץ לו לספר על האירוע שקדם לקטטה. הודגש, כי המערער 1 ניסה לסייע למערער 2, ואלמלא היה בא לעזרה היה האירוע מסתיים באבדן חיי אדם. הוסבר, כי עברו הפלילי של המערער 1 אינו מכביד, וכי התקבל תסקיר חיובי בעניינו. בא כוח המערער 2 טען בנוסף, כי היה מקום לחקור את הנפגע לאחר שהחלים. לבסוף הודגש, כי המערערים היו שיכורים, וכי במצב זה לא ניתן לומר שהתגבשה כוונה לגרום לחבלה חמורה. נציגת שירות המבחן למבוגרים ציינה באשר למערער 1, כי כיום יש לו נכונות לעבור טיפול; באשר למערער 2 צוין, כי יש מקום להמשיך בטיפול הקבוצתי והפרטני. בתשובה לטענה כי הודאת המערער 1 ניתנה לאחר שנמנעה ממנו זכות ההיוועצות. עורך דין, הדגישה באת כוח המשיבה, כי עיקר ההכרעה אינו מתבסס על הודאת המערער 1. הוסף, כי המערער 1 אינו מבקש לפסול את ההודאה, אלא לקרוא לתוכה גם את דבר האירוע המקדים. עוד טענה באת כוח המשיבה, כי בית המשפט היה נכון להניח שהיה אירוע מקדים לקטטה, ואף על פי כן לא היה בכך להצדיק את עוצמת האלימות שבה נקטו המערערים. לבסוף נטען, כי צפיה בסרט מלמדת שהמערערים עשו את המעשים מתוך כוונה לגרום לחבלה חמורה.

הכרעה